בואו ניכנס לרגיעה

ערב טוב לכולם.

הו כן!

שלא תבינו אותי לא נכון, אני הייתי לגמרי עצבני על הפסקת האש כשהבנתי שהיא אמיתית. חמאס והגיהאד האיסלאמי הציפו את האוויר בדיסאינפורמציה על הפסקת האש כבר מתחילת השבוע, וביטאונים הנוהגים לדבר בקולם (Ynet וחדשות 2, בעיקר) ציטטו אותם ללא הרף. "עמוד ענן" התחיל בחיסול רמטכ"ל החמאס והסתיים כפי שהדברים הללו בדרך-כלל מסתיימים: הודעה על הפסקת האש מצד ישראל, היעדר הודעה רשמית של חמאס (כארגון טרור, מערכת הטפסים שלו לא שומרת על תקינה או משהו כזה), כמה יריות אחרונות ותקווה שזה יחזיק. זה נראה לי בהתחלה דבילי להחריד, שכן האשראי הבין-לאומי היה שם, התמיכה הציבורית הייתה שם, אנשים היו מוכנים לשבת במקלטים כמה שהיה נדרש כדי להגיע להכרעה (היו שאפילו הפגינו תחת אש כדי להגיד זאת) וידנו כבר הייתה על העליונה. אז מה קרה, לעזאזל?

האמת היא שהיה כאן איזשהו מקסם שווא. האשראי הבין-לאומי שלנו החל לפוג תוקף ברגע שבאן קי-מון והילארי קלינטון הגיעו לכאן. נשיא ארה"ב ברק אובאמה התבטא פומבית נגד מהלך קרקעי, וכשכך נראות ההתבטאויות הפומביות, כנראה שבשיחות אישיות הדברים יותר חריפים (הוא לא חייב לנו יותר שום מידת נחמדות מינימלית בכהונה השנייה שלו, אבל זה סיפור לזמן אחר). כנראה שלא היה אפשר לשלוח את באן וקלינטון חזרה לצד שלהם של האוקיינוס ללא הצלחה מצידם. נכון, אנחנו מדינה ריבונית וכל זה, אבל אנחנו עדיין חיים בעולם בו אנו נדרשים להיענות מדי פעם לתכתיבים. הזירה החלה להתקרר ושתי האפשרויות שעמדו מול הממשלה היו כניסה קרקעית או פרישה בשיא הפופולריות; פופולריות שהעולם עוד עשוי לזכור לנו בפעם הבאה. אם היינו נכנסים ויוצאים כאשר האשראי הבין-לאומי היה הופך לאוברדראפט היינו שואלים למה נכנסנו, בדיוק כמו אחרי "עופרת יצוקה".

"כשמסיימים פה, אני הולך לבכות במקלחת"

האמינו לי שנתניהו וליברמן לא מרוצים מהפסקת האש, ואם אינכם רוצים להאמין לי, די בהבעת הפנים שלהם במסיבת העיתונאים המכריזה על הפסקת האש כדי להעביר את המסר הזה. למרות מה שהתקשורת הייתה רוצה שתחשבו עליהם, הם לא מטומטמים. הם יודעים שהם הפסידו מנדטים במהלך הזה. בהתחשב בפטיש והסדן ביניהם היו ב"עמוד ענן", הם הוציאו אותנו די בסדר. מצד אחד היה את הלחץ הבין-לאומי ומצד שני היו הבחירות עוד חודשיים, כלומר העובדה שלממשלת המעבר הנוכחית אין את המנדט לעשות מהלך דרמטי אמיתי. ליברמן הסביר את זה באופן הכי שקול שאפשר ואמר שאם לא תהיה ברירה יתבצע המהלך הקרקעי, אבל בהינתן ברירה יש להשאיר זאת לממשלה הבאה והוא צודק. בהתחשב בעובדה שכבר מעריכים שהסיבוב הבא הוא מעבר לפינה, כנראה שנחייה לראות מה המשמעות של מנדט רחב בסיטואציה דומה.

בנוסף, אל לנו לשכוח שאחרי "עמוד ענן" מצבם של הארגונים גרוע מהמצב בו היו אחרי "עופרת יצוקה" והם התחילו הרבה יותר טוב. הם איבדו ערימה של בכירים ומתקנים. אפשר לזלזל בזה ולומר שזה לא נזק בלתי הפיך, אבל זה עדיין הישג. אנו גם יכולים להגיד שהנזק שספגנו הוא מזערי, בייחוד בהשוואה לנזק אותו ספגו יריבנו. הארגונים גם לא נמצאים בעליונות ההסברתית בה היו אחרי "עופרת יצוקה", כלומר אין שום סיכוי לאיזשהו "גולדסטון 2" בעקבות המבצע. הצינים בקהל וודאי יזלזלו גם בזה באומרם שעצם זה שלא התירו את דמנו בזירה הבין-לאומית לא צריך להיחשב כהישג, אבל הם טועים. בשורה התחתונה, ניתן לזקוף לזכות ה"שלישייה" (נתניהו-ליברמן-ברק) הישג מרשים בפעילויות הצבאיות, המדיניות וההסברתיות.

"אתם צוחקים?! גם אני בהלם שאני עדיין חי!"

מפתיעה אותי הציניות של כל אלו בתקשורת ובציבור שבתחילת המבצע דיברו על מלחמת בחירות ועכשיו מדברים על זה שהיה צריך להיכנס בהם. מילא התקשורת שנהנית להראות תמונות של חגיגות ניצחון מעזה, בלי להבין (או בלי שיהיה להם איכפת) שמדובר בסך הכל בתעמולה חמאסניקית, שהרי ברור שאיסמעיל הנייה היה מרים את ידו עם סימן "וי" גם אם היא לא הייתה מחוברת לגופו. מה שהורג אותי היא כל הציניות הנשפכת הזאת של "ביבי השתפן", "ביבי תתפטר" ו-"ביבי איבד את הקול שלי" מאנשים שלא הצביעו ואפילו לא חלמו על להצביע בעדו (שלא לדבר על אנשים שקוננו על ג'עברי כמתון שאפשר לדבר איתו). מי שצריך לכעוס זה אני, כי אני הצבעתי בשבילו ובפני הוא נמנע מלקיים הבטחת בחירות. כל השאר הם רק זומבים הלוקחים חלק בתעמולת בחירות מונחית תקשורת שכל מה שעומד בבסיסה הוא תיעוב נתניהו.

אז מה יקרה עכשיו? לא יודע, אבל זו השאלה היחידה שרלוונטית. אי אפשר לדעת האם נסגר דיל בחזית האמריקאית או אפילו האו"מית (עניין של הקרבת המערכה הנוכחית תמורת פעולה באיראן או משהו כזה), אבל זה לא מופרך לחלוטין. אני לא אומר "נסתרות הן דרכי הביבי" אבל פשוט אי אפשר לדעת. כתוצאה מההסכם יש גם עניין של ערבויות מצריות לשקט, וכאשר חושבים על מצרים שאחרי מובארק המשוועת לכספי סיוע אמריקאים כשחקן חדש עם אינטרסים חדשים, לא ניתן לצפות איך זה יראה. יש הרבה אי-וודאות, אבל מה שבטוח הוא שמה שמשנה הוא מבחן התוצאה. נראה כמה הפסקת האש הזאת תמשיך, כמה אש תהיה במהלכה ומה ייקרה לכשתישבר.

הו-הא; מי זה בא?

לנו יש את הבחירות בפתח וגם כאן מה שבטוח הוא שלא יותר מדי דברים בטוחים. כנראה שברית נתניהו-ליברמן ספגה מכה של כמה מנדטים. יהיו כמה מנדטים שילכו לקדימה ויאוששו אותה מעט ויהיו כמה מנדטים שילכו ליאיר לפיד שכבר דואג לחבור למתנגדי ההחלטה (אגב, בקישור ניתן לראות ששלי יחימוביץ' מנסה לנכס לעצמה את כל השמאל שתומך בהפסקת האש). לדעתי המרוויחה הגדולה מאובדן המנדטים היא הבית היהודי בראשות נפתלי בנט. בנט התבטא רבות במהלך המבצע בעדו ובעד מהלך קרקעי ונותן אלטרנטיבה לוחמנית ורהוטה למה שהוא מכנה "חולשה מול החמאס". הבית היהודי היא גלגול של המפד"ל, שהחל מהשנה לא רק מקיימת פריימריס אלא גם מקבלת לשורותיה נשים חילוניות ומציבה אותן במקומות ריאליים. אני לא אהיה מופתע אם בנט יימצא את עצמו בראשות הסיעה הרביעית ומעלה בכנסת, בייחוד לאחר המבצע הזה.

אתם שואלים אם אני אצביע לביבי? לראשונה מאז תחילת הקדנציה שלו אני לא בטוח. כנראה שכן, אבל החיבה שלי כלפיו נמצאת בשיא השפל כרגע. מצד אחד הוא הפר הבטחת בחירות; מצד שני זו הבטחת בחירות שהובטחה בהיותו אופוזיציונר מתלהם. מצד אחד, רציתי לראות מהלומה יותר גדולה בעזה; מצד שני המהלומה עדיין הייתה חזקה עם מחיר אדיר לחמאס וזעום לנו. מצד אחד, הוא עשה משהו שאני מאוד לא מסכים איתו; מצד שני, אני די מסכים איתו לאורך כל הקדנציה הזאת ולשפוט אותו לפי הדבר האחרון שהוא עשה זה די דבילי. כנראה שמה שיכריע אותי הוא הרצון ששלי יחימוביץ' לא תהיה ראש ממשלה ושאפילו לא תהיה לה הרשימה הגדולה בכנסת, אבל זה סתם אנוכי מצידי.

בקיצור, אני לא יודע איך לשפוט את הסיטואציה הזאת. העניין הוא שגם אתם לא, אז אל תתיימרו שכן. ובטח אל תניחו מראש שהמצב רע.


לסיום

במהלך המבצע כתבתי מכתב פתוח לאחמד טיבי בקשר להערות שהעיר בערוץ 2. אשמח אם תקראו, תגיבו ותשתפו.

אבל חלאס פוליטיקה! הקטע הזה, שלקוח מערב התרמה בקומדי סנטרל לתוכניות חינוך לאוטיסטים, הוא כנראה הקטע הכי מרגש בהיסטוריה של הטלוויזיה. ראו הוזהרתם.

להתראות בימים שקטים יותר,

רז.